דין, צער וחמלה – פרידה מ"שלי"

אני עוברת לדיור מוגן,

החלטה דרמטית עכשיו וכאן.

איתי "דאקי" הכלבה,

כי ברור מי גם בא.

ל"שלי" החתולה נדרש פיתרון,

שיקול דעת ובלי חרון,

צער הפרידה כואב,

אך אין מנוס, גם אם נכפה ומאכזב.

ושעה אחת קודם – טוב שכך,

תלמידה שלי תיקח,

תשמור וגם תגן

ו"שלי" נקראת רק להנהן.

כראוי הוכן הכל,

ערכת אוכל, שטיחון וחול,

ו"שלי" חושדת כלא מאמינה,

אבל יודעת מה דינה.

היא בתוך המנשא

בכלוב יוצאת למסע.

ישובה, כורעת ודרוכה,

אישוניה מורחבים והיא ערוכה.

"דאקי" יבבה משחררת,

קיבלה אוכל אך לאכול מסרבת,

ואני מנווטת את הכאב

ואת הקרב בין התבונה ללב.