" שֶׁ לִ י " שלי

October 3, 2007

 

 

בעצם רציתי כלב וחתול. לנגד עיניי צָפו ועלו סיפוריו של אבי על כלב וחתול שהיו בבֵית-ילדותו וישנו בסל אחד. השתעשעתי בְּמחשבות על כך שלַכֶּלב אקרא "בּוֹבּי", כמו הכלב הכנעני המעורב שהיה לִשכנים בבית הורי, ולחתולה "מימי", כמו זו הלבנה הקטנה שהייתה לנו לפני המון שנים.

אבל תכנונים לחוד ומעשים לחוד.

כלב ירד לפי שעה מן הפרק, ואת החתולה הבאתי מן הגליל. גורה חמודה שחורה–לבנה שחיפשה לה מקום ובעלים. למעשה כולה פרווה שחורה ורכה, ראש, גב, זנב ורגליים. אך לא בדיוק. כפות הרגליים כגרביים לבנות מבהיקות ולא אחידות. פס לבן קצר לה במרכז האף, שיורד אל הסנטר, אל הצוואר והחזה ומתחבר אל כמעט כל הבטן. ולא סתם לָבָן. לבן מבהיק כברבור, זוהר כשלג.

 

בדרך מן הגליל הביתה, כשהחתולה בַּכּלוב לידי על המושב, ואני משוחַחת אתה כדי להרגיעה, הבריק במוחי השם  "שֶׁלֶג". השם "שלג" לחתולה שחורה נראָה לי משעשע ומיוחד והתחלתי להתיידד אתו, עוד לפני שהחיה הבינה והפנימה את העניין. בסופו של תהליך קביעת הזהות, הייתה "שֶׁלֶג" ל"שֶלִי" ונמנעה בכך החזרה הסֶגולית המרגיזה, ונחסך גם הצורך בהקפדה על העיצור "גימל" בסיום הגיית שמה.

שֶׁ לִ י לומדת להגיב על ה"שין" שבתחילת שמה וזוקפת אוזניים קטנות או מטה את ראשה אֵלַי עוד לפני ירייָת ההברה השנייה. כשאני נסחפת בסערת חיבה ומשחררת "שֶלינקָה" או "מָאמי שלי", "קֶעצאלֶה" או סתם "בּוּבִּי", אני נאלצת לקרוא את עצמי מיד לסדר, שהרי אני גורמת בכך רק לבלבול דעתה של הקטנה. בִּצליל קולי חבויים אומנם המתיקוּת והרוך והיא מבינה שהכוונה אליה, אך עלי להיות עקבית, לדייק בדיקציה ולהימנע משגיאות מתודיות בעיקר בתחילת הדרך.

 

שֶׁ לִ י כבת 4 חודשים, בעלת פנים עגולות ועיניים ערניות, הנעֱלָמות לגמרי בתוך שְׁחוֹר-הפָּנים. בשנתה היא נראית כחתול סומא חסר עיניים. על אפה קבעה את מקומה האות האנגלית "אֶם" והשאירה בצידה השמאלי מעֲבר לַפָּס הלבן הגולש מבין העיניים. סוג של אי-סימטריה. זאת מקבלת "תיקון" ואיזוּן בצורת נקודה שחורה, כעין "חיריק" במרכז הסנטר. בקיצור, יפיפייה אמיתית.

גופה גמיש וזריז והפרווה........הפרווה החלקלקה היא זאת שיורה את החץ הישיר אל לבי.

 

שֶׁ לִ י הגיעה הביתה. לקחתי בחשבון מספר ימים של התאקלמות במקומה החדש. ידעתי שהיא תחפשׂ לה פינות וחֲרַכִּים להסתתר בהם, ומקומות שאולי לא הכרתי בביתי שלי. כשהגענו, פתחתי בפניה את שערי הכלוב ואפשרתי לה להתנהג בחופשיות כרצונה. היא יצאה לה בזהירות ועשתה את צעדיה הראשונים יָשירות אל צלוחיות האוכל והמים ואל ארגז החול שהיה מוכן מבעוד מועד. אין חֶבלי-גמילה אצל חתולים ואין כל צורך ללמדם. חוש טבעי מנחה אותם בהתנהגותם, כעין תורה שבעל-פה, מתוכנתת כראוי ומפתיעה ביותר. מחינוך ואילוף אפשר לשכוח, על אלה כדאי לוותר מראש כי ממילא הם נועדו לכישלון. כשהתיישָׁבתי ליד שולחן הכתיבה ומסך המחשב לפני, לא עבר זמן רב ושלי הגיעה, קלה כפרפר, ונחתה על השולחן, מתרווחת לה כבעלת-הבית בִּרביצה על משטח העבודה. אחר כך בָּהֲתה בצָג כקוראת את מה שמופיע עליו ומנסה ללכוד מדי פעם את הסַמָן החמקמק והזריז. היא הפריעה לי וסיכנה את המסך היקר והחלטתי לאסור עליה להתנהג כך. אך שלי מנתרת כלפֵּי מעלה ואני מורידה אותה, היא עולה ואני מגרֶשת ודבר לא עוזר. ככה זה חתול. אתה בשֶלך והוא בשֶלוֹ.

 

שֶׁ לִ י חתולה  מבויֶתת. מהרגע הראשון מחפשת את קרבתי כל הזמן, כרוכה אחרי ונצמדת אל רגליי, מחניפה לי, משמחת אותי ומֵזינה את האֶגו שלי.

המקומות שהיא מגלה בבית בסקרנותה הרבה מפתיעים ומשעשעים. היא כבר ביקרה מאחורי המקרר, טיפסה אל אחד המדפים בכוננית התקליטורים, הגיעה אל מרומי כוננית אחרת, טבעה במעמקי פסנתר הכנף ובין ערמות ניירות ותיקים. אך לפי שעה, המקום המועדף עליה הוא צלחת קרמיקה גדולה שנמצאת על השיש במטבח, שבתוכה היא יכולה להתכרבל. אני מניחה שבקרוב לא יספיק לה שם המקום, ולפני שתגלוש החוצה, תאלץ למצוא לה פינה חמה אחרת.

 

שֶׁ לִ י שחקנית-כדורגל מיומנת, לוליינית מקצוענית. כּלֵי המשחק שלה הם בקבוק פלסטיק קטן, כדור טניס, אצטרובָּל זעיר או סתם נייר אלומיניום מקומט. היא בועטת ודוחפת ורודפת, מתעופפת באוויר ושבה ונוחתת בְּגב קמור ובפרווה סמוּרה, וגם מחליקה על הרצָפות כגולשת על קרח. יש לה מערכת בלמים תַּקינה והיא לא נפגעת לעולם. בעיקר מצחיקה התמונה בַּסיבּובים ובעיקולי הבית. לאחר זמן, כשנגמרים לה הכוחות והמרץ, היא פורשת לשינה ומנוחה וצוברת אנרגיה לַסיבוב הבא.

 

שֶׁ לִ י מיללת חרישית בפה סגור. היבבות עדינות, מתפנקות ומנומסות. אך כשאני מגזימה בליטופֵי האהבה שאני מעניקה לה או כשאני מגיעה בהם למקומות רגישים כמו הבטן הלבנה והרכה או הגב התחתון הפוגש את הזנב, היא משמיעה קולות רוגז והתרסה.

 

שֶׁ לִ י מצאה לה בית, ואני, יצור חמוד כלבבי. כדי להשלים את השמחה יהיה עליה לחבב גם את באֵי ביתי, את משפחתי ותלמידַיי, ולא לחשוש מהם כל כך, שאם לא כן, כיצד יאמינו לי שהיא כל כך נהדרת.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

  • Black Twitter Icon
  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon