זמרת הסופרן הישראלית
גילה ירון
אודות
גילה ירון היא זמרת סופרן ישראלית וותיקה. הקריירה המוזיקלית של גילה החלה במקהלת "רינת" המיתולוגית, מיסודו וניצוחו של גארי ברתיני.
בין השנים 1962- 1974, השתייכה ירון למקהלת "רינת", שבעיני רבים סימלה את ספינת הדגל של שירת המקהלה בישראל. הייתה זו מקהלה קאמרית קטנה שהתמקדה בשירת א-קפלה (ללא ליווי) הן של מוסיקת רנסנס והן של יצירות ישראליות ומודרניות, ובכך ייצגה חידוש מרעיש בנוף המוזיקה המקהלתית של ישראל. גילה ירון הופיעה עם המקהלה בכל הקונצרטים והסיורים שלה בארץ ובעולם, לרבות בתפקידי סולו.
מוקד השפעה מרכזי נוסף על התפתחותה האמנותית של גילה ירון היו יצירותיו של המלחין אוליבייה מסיאן, מהמלחינים הגדולים ביותר של המאה ה-20. היא פיתחה קשר מיוחד ליצירתו המורכבת והחדשנית של מסיאן, והקליטה את כל יצירותיו הקוליות.
כישרונה האמנותי זיכה אותה בהכרה נרחבת על ידי קהל חובבי המוזיקה בארץ ובחול, ועל ידי הממסד התרבותי הרשמי. בשנת 1990 זכתה בפרס היוקרתי מטעם רשות השידור והמועצה לתרבות ולאמנות על הביצוע המעולה והמצטיין שלה ליצירה "אלזה" מאת המלחין חתן פרס ישראל יוסף טל.
במהלך הקריירה הענפה שלה כזמרת סופרן, גילה ירון עבדה עם כמה מגדולי המנצחים כגון זובין מהטה, גארי ברתיני, מנדי רודן, ועוד רבים אחרים. בין הפסנתרנים שאיתם עבדה אפשר למנות את רות מנזה (ז"ל), עדית צבי, אלן שטרנפלד, צבי זמל ויונתן זק.
בשנת 1982, הצטרפה גילה ירון אל סגל ההוראה במחלקה הווקאלית שבאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, בה שימשה שנים רבות כראש המחלקה. התמחותה בשירה אמנותית בסגנון 'ליד' וכסולנית באורטוריות הובילה אותה להנחיית סדנאות לזמרים בנושאים אלו.
גילה ירון כתבה ספרים העוסקים בהגייה נכונה בשש שפות לזמרים ובהוראת גרמנית לזמרים. ספרים אלו הפכו לנכסי צאן ברזל עבור מורים, זמרים, תלמידי אקדמיה ומנצחי מקהלות, העושים בהם שימוש נרחב ביצירתם ובעבודתם. גילה ירון אף נותנת שיעורים בדיקציה ובשירה בבית הספר הישראלי לשירת מקהלה ע"ש גארי ברתיני.
בשנת 2014, פרסמה גילה ירון ספר זיכרונות בשם 'סתם כי בא לי לספר'. בספר זה אספה זיכרונות ורשמים מהקריירה המוזיקלית הענפה שלה. הספר זכה להצלחה, ובשנת 2016 תורגם לאנגלית תחת הכותרת- Random Notes – Pages from the diary of a Singer, ולגרמנית בשם Hauptweg und
Nebentöne: Aus dem Tagebuch einer Sängerin
ביקורות
"נדהמתי מהחופש שהענקת לעצמך לשתף באירועים שהיו לאו דווקא הצלחות מסחררות, אלא נקודות רגישות ופגיעות. יכולתך משדרת אמינות ואנושיות ויוצרת מיד תחושה של קרבה אליך"
צבי זמל, פסנתרן